הנצמד (מקסימליסט)
הילד הנצמד מפחד מנטישה. הוא גדל להורה שאינו עקבי, לפעמים חם ולפעמים קר, לפעמים ישנו ולפעמים נעדר, מתנהג בצורה בלתי צפויה, פעם זמין ופעם לא. ההורה להוט “להשתחרר” ממנו, מתעלם מפחדיו וכועס עליו שהוא זקוק לו. כשהילד חוזר משיטוטיו לבדוק שההורה שם – ההורה אינו שמח לראות אותו. הוא מצטייר בעיני הילד כדמות רעה, מסוכנת ומפחידה אך הוא עדיין זקוק לו לסיפוק צרכיו.
וכך – הילד יפתח תגובה כפייתית של היצמדות. של הגזמה שנובעת מחרדה. הוא מנסה למשוך תשומת לב ולעורר תגובה. הוא נצמד בשביל תגובה ודוחה אותם כשהוא מקבל אותה! למה? כי אותו אדם הוא גם מקור הכאב וגם האושר. ילד כזה יגדל למבוגר שתלונתו הבסיסית לבן הזוג תהיה: “אף פעם אינך זמין עבורי שאני זקוק לך”. הוא נהפך לתלותי, מפחד לריב, בחרדה תמידית על נטישה ובדידות ותמיד מנסה לרָצות את בן הזוג. הוא רגשני, מפריז ברגשות ותגובות.
בואו נסתכל על הקוטב השני
המתרחק (המינימליסט)
גדל להורים קרים מבחינה רגשית. לא צרכיו של הילד אלא הוא עצמו בבחינת נטל עליהם. הילד מרוחק פוחד מהקשר שהוא זקוק לו כ”כ, משום שכל ניסיונותיו לתקשר גרמו לו ייסורי נפש. בניגוד לנצמד (שפוחד מחוסר קשר), המרוחק פוחד מהקשר עצמו. ההגנה שלו היא לא להתקרב לאמו, משום שאם היא נמצאת בשטח, הרי היא מדוכאת, אדישה ומרוחקת רגשית ומסוכנת לצרכיו. הנסיונות שלו לסיפוק צרכים וקבלת חום ואהבה הביאו לו רק סבל רגשי הוא מקבל החלטה הרת גורל: להימנע מקשר בכל מחיר! ההורה דוחה אותו וכך הוא מתחיל לדחות בחזרה את ההורה! הוא מפסיק לבכות, צרכיו נדחקו עמוק למרתפים, הוא מרדים ומרוקן את רגשותיו ומצמצם למינימום את אנרגיית החיים. הוא לובש חליפה מזוייפת “אני לא זקוק לכלום ולאף אחד”. הוא דואג לעצמו וחי בעצמאות. הוא נכנע מתוך ייאוש. יש לו גבולות ברורים והוא שומר עליהם בקנאות. (הרבה מאנשי עסקים “קרים” שייכם לקטגוריה הזאת).
בקשר זוגי – הנצמדים מתחברים עם המתרחקים! אחד זקוק לשני בשביל להירפא ולרפא את הצד השני. תכונות זכריות חזקות יחפשו להתאזן עם תכונות נקביות ולהפך.
אך מה לעשות שהאנרגיה שהוא זקוק לה בשביל להירפא היא בדיוק הדבר שהוא מתוכנת לדחות ולהדוף. זו דינמיקה של דחוף/משוך. אחד זקוק לקשר אך דוחה אותו והשני מרגיש שאם הוא לא ילחץ- לא יהיה קשר.
אנחנו נמשכים אל האנרגיות המנוגדות למין של בני זוגנו, דווקא משום שלא פיתחנו אותן בתוך עצמנו. המשיכה בין שני הקטבים הרגשיים האלה נועדו לאזן ולפרק מטענים שפגעו בנו בילדות.
נצמד ומתרחק מעניקים זה לזו את מה שחסר להם בשביל להירפא וזוגיות מוצלחת היא ששניהם מבינים את זה ועובדים לטשטש את הגבולות ולאפשר אחד לשני לחצות בבטחה את החומות ולהיכנס לממלכה השמורה. אך זה יקרה רק עם מישהו שמחוייב לעשות כל שביכולתו לספק את צרכיו של השני ולא לפגוע בציפור נפשו!
התבנית הזאת ידועה מראש. על כל אחד להתחיל לאהוב אצל בן הזוג את אותם דברים שהוא בלא מודע דוחה בעצמו. מי שיצליח בזה, יגלה שהוא לא רק מרפא את בן הזוג אלא הוא בעצמו נרפא מהריפוי שהוא מעניק!
תזכרו: יש סימטריה מדהימה בתהליך הריפוי בדיוק כמו שיש סימטריה בתהליך הפגיעה! הריפוי הוא תמיד דו סיטרי!
** קרדיט: הארוויל הנדריקס – האבא של התיאוריה העמוקה הזאת **