אחרי שהנשמה נפרדת מהגוף, היא חווה עמעום הדרגתי מהחושים הפיזי – ראיה, שמיעה והרגשה – הופכים ליותר ויותר חיוורים, וה”חיים” של האדם נדמים כפְליקֶר של להבת נר שמתקרב להכחדה מוחלטת.
תופעות על חושיות מתרחשות ברגעי המוות. אדם מת מסוגל לשגר את תודעתו לחדר אחר או למקום מרוחק. הוא יכול לשגר את אישיותו וקרוביו, שרחוקים ממנו, יכולים לראותו בבירור. חלקם אף מסוגלים לדבר איתו ממש.
האדם המת מודע פיזית לקרבתם של אהוביו שכבר מתו לפניו. זיכרו, מגבלות החלל נמחקות במישורים האסטרליים. לא נדרשת קרבה פיזית ביניהם. במילים אחרות- בעוד ששתי הנשמות לא נמצאות קרוב בחלל, הן עדיין נהנות מקרבה במיינד וברוח. תזכרו – התקשורת בעולם הבא מנותקת ממרחק.
הגוף האסטרלי
הגוף האסטרלי הוא העתק מדויק של הגוף הפיזי. זו דופליקציה מדויקת של המיינד לגוף הפיזי (או יותר נכון לומר – הגוף הפיזי הוא העתק מדויק של הגוף האסטרלי ובריפוי מנטלי מרפאים את הגוף האסטרלי ואז, באופן ישיר, הריפוי מתבטא בגוף הפיזי). במהלך החיים- שניהם מתגוררים ביחד. הגוף האסטרלי עוזב את הגוף הפיזי בזמן המוות ו”מאחסן” ומכסה את הנשמה לזמן מה (זה כלי התחבורה שלה). הגוף האסטרלי זה חומר פיזי אמיתי, אך הרגישות של כ”כ עדינה וטהורה, שהיא חומקת מהמבחנים שחושפים חומר. ברגעים האחרונים של הגוף הפיזי, הגוף האסטרלי מחליק החוצה מהגוף הפיזי ונשאר מחובר אליו רק בחוט עדין שעשוי מחומר אסטרלי. לבסוף, החוט נקרע והגוף האסטרלי מתעופף, כשהוא מאוכלס בנשמה.
גם הגוף הפיזי וגם הגוף האסטרלי אינם יותר מכיסויים זמניים לנשמה עצמה.
במקרים בהם המיינד של האינדיבידואל שמת מלא בצער, חרטה, כאב, שנאה, או אפילו דאגה עמוקה לאלו שעזב – הנשמה תתייסר ותתענה במישור האסטרלי בתחושות קדחתניות, בעצבנות קיצונית והתרגשות יתר. במקרים אלה, יתבצע ניסיון, כמעט בלתי נשלט, להתקשר או להופיע מול האנשים במישור הפיזי. זוהי ההיסטוריה של “רוחות הרפאים”. לבסוף, לאחר שהנשמה המסכנה התישה את עצמה- היא צוללת לשינה עמוקה.
תנומת הנשמה
אחרי המוות, הנשמה שוקעת לשינה עמוקה ומקבלת חיזיון מנטלי- הצצה פנורמית לכל אירועי החיים הקודמים שלה. זה קורה בפרק זמן אִינְפִינִיטֶסִימָלִי, רגע כה חטוף שבו הנשמה עדה לכל הסצנות, מינקות עד רגע המוות על כל פרטיהם, מהכי טריוויאלי להכי קריטי. המישורים התת מודעיים של הזיכרון מטביעים את כל הסודות- את הכל- בלי להשאיר כלום מאחור. זהו download ל hard-disk של הנשמה. כל הפעולות, המילים, המעשים, האירועים החוויות- הכל מוטבע ברישומי הנשמה. זה הופך לזרעים, שבבוא הזמן, יצמיחו את פירותיהם בעתיד (קארמה). פירות אלה יהפכו ל”אישיות”, ל”דמות” של אותה נשמה בחיים הבאים. אלה התשוקות שיעברו איתה הלאה לחיים הבאים.
אך בשביל מה הנשמה זקוקה לתנומה עמוקה?
הנשמה שוקעת לתרדמת כשהיא מקליטה את כל אירועי החיים- כולל זרעי התשוקה (מה שאליו היא הכי נמשכת), אמביציות, אוהבת ולא אוהבת, נמשכת ודוחה – כל אלה לא רק יניבו את פירותיהם בגלגול הבא אלא כבר יתחילו ללבלב במישור האסטרלי. למה? כי לא כל התשוקות והנטיות שהיא צברה הכרחיים למסלול הנשמה והיוניברס כבר מתחיל לפורר את האימפולסים החזקים האלה במישור האסטרלי בשביל להשיל אותם מהנשמה.
אין שום מקום ביקום, בכל המימדים, בו הנשמה יותר בטוחה ומוגנת מאשר המרחב האסטרלי!
התעוררות הנשמה
באופן כללי – ככל שהנשמה מפותחת יותר – כך היא לוקחת יותר זמן למנוחה בין הגלגולים.
וכמו הטענת טלפון, רק כאשר הנשמה הצליחה להיטען עד הסוף, ז”א לעבד את הגלגול הקודם ולאגור כוחות לגלגול הבא – רק אז היא מוכנה לצלול את המצב הפיזי החדש שלה.
חוק הדומה מושך דומה פועל במלוא העוצמה גם בעולם הנשמות! כל נשמה מגיעה בדיוק לאן שהיא שייכת מנטלית ורוחנית! אל המישור התודעתי ששם מתגוררות כל הנשמות באותה דרגת התפתחות כמוהה.
** לקביעת סשן רגרסיה למסע הנשמות **