קצת קשה לעכל את זה אבל אנחנו מחפשים בני זוג שיהיו דומים להורים שלנו! התת מודע מחפש את התכונות החיוביות והשליליות – מי שהיה לו “טוב יותר” בילדות יחפש את התכונות הטובות של הוריו בבן הזוג, ומי שהיה לו “פחות טוב” – יחפש את התכונות ה”פחות טובת” של הוריו בבני זוג.
המשפט הנפוץ: “יואו, אתה גורם לי להרגיש בדיוק כמו שאבא/אמא שלי גרמו לי להרגיש..” – נפוץ בעיקר לגבי התכונות השליליות ומכאן המתאם הגבוה למיקוד החיפוש של התת מודע.
אבל רבאק – למה? למה לחפש מישהו דומה לזה שממנו נפגענו ונפצענו כ”כ”? איפה ההיגיון של הטבע? הדעת טוענת בדיוק ההפך – שכדאי לנו למצוא מישהו שלא מחזיק בתכונות שאנחנו כ”כ סולדים מהם!
נסביר. מי שמחפש את הבן זוג זה לא המודע אלא התת מודע שלכם. המודע שלכם מאורגן, יודע מה הוא רוצה, מחליט, בוחר, מסנן, מכין רשימות – אבל מה לעשות – הוא לא מחליט! וחוץ מזה – כמה אנשים אתם מכירים שמכינים רשימת תכונות “שליליות” בבני זוג רצויים? הרי כל בר דעת מבין שבני אדם מורכבים גם מתכונות חיוביות וגם משליליות. כאן בדיוק מתבטאת ההפרדה בין המודע לתת מודע:
המודע מבקש את הטוב והחיובי – התת מודע את השלילי. אחד מבקש את מה שהוא רוצה – השני דורש את מה שהוא צריך!
מי שמחליט זה אותו חלק בתודעה שהקליט ושמר את האירועים שהכי נצרבו והשפיעו עליכם – ואת זה הוא מנסה לתקן.
התוכנית הגדולה של הטבע היא לרפא אתכם וזה יכול לקרות רק ע”י בריאה מחודשת של הנסיבות שבהן התרחשה הפציעה. התת מודע מנסה להחזיר אתכם אל זירת אירועי הילדות ולברוא מחדש את אותם אירועים טראומטיים עם דמות מספיק “קרובה” בשביל לעבור את תהליך הריפוי.
לא מוגזם לומר שהתאהבות היא “בלבול” של התת מודע בין בן הזוג להורים שלנו! הציפייה של התת מודע מבן הזוג שהוא יחזיר לנו את תחושת השלמות וישיב אותנו לחיות! שהוא מוצא אחד כזה- יש מסיבת הורמונים לא נורמלית – “קליק” – והעוצמה ביחס ישר לדמיון ביניהם. הידלקות חלשה-= התאמה בינונית. הידלקות חזקה = התאמה מדויקת. זה בכלל לא קשור למראה חיצוני, מעמד, השכלה או סטטוס חברתי! מה הפלא שקשה “לקלוע בול” בדפדוף בטינדר. אין לכם מספיק מידע לעבד בשביל להפיק תשובה אמיתית בקשר להתאמה.
אבל רגע. שאלה: למה למישהו – כל בני הזוג מאד דומים ולאחר הם שונים לגמרי?
התשובה לכך היא פשוטה: אנחנו מחפשים סט ספציפי של תכונות כדי להירפא מפציעה או מתבנית מסוימת. אם הצלחנו – ה”מורה” (האקס) ממשיך לדרכו ואנחנו עוברים לטפל בפציעה אחרת (שניה בחשיבות). אם לא הצלחנו, סירבנו, ברחנו, נמנענו מלטפל בריפוי – אנחנו חוזרים ופוגשים כמעט את אותו טיפוס עם שינויים קלים..
דרושה בגרות להבין שה”בחירה החופשית” היא לא של החלק המודע שלכם אלא אתם “מצייתים” לבחירות שכבר התקבלו ע”י אותו חלק שנפגע. רק לו יש תוכנית מפורטת איך ועם מי להירפא.
רווקוּת ארוכה זה קונפליקט בין התת מודע שדורש לבין המודע שלא מסכים. זה שלא מוצא, עמוק בתוכו, עמוק מאד, יודע “מה מחכה לו” והוא פשוט מוותר מראש על התהליך.