כל אדם הוא הבן הביולוגי של מחשבותיו. היוניברס זה הרחם. המציאות בחוץ זה העולם שאליו הוא מוליד את עצמו. אין דבר כזה מחשבות כמוסות! לא קיים תדר פרטי שלא מפורסם החוצה. ליוניברס יש מיליון מצלמות, מיקרופונים ואינספור סנסורים בלתי נראים שמתעדים 100% מהתכולה המנטלית והרגשית שלכם בכל מקום וכל הזמן. וככה הוא עושה עם כל מי שנושם וגם עם מה שלא נושם. הכל נספר. הכל משמעותי. הכל נלקח בחשבון.
כל אחד זורע את מה שהוא זָרע! רק את מה שהוא זרע. רק הוא יקצור ולא אף אחד אחר. כמה נכון לזרוע נכון. כמה לא נכון לזרוע ברשלנות, באי-אכפתיות. כמה כדאי לזרוע מחדש! המציאות היא הגן הפרטי ששם אנחנו נפגשים עם כל מה שזרענו בתוכנו.

כל מחשבה, כל מילה וכל מעשה אלה הזרעים שאיתם אנחנו מצמיחים או מחסלים את עצמנו! מה שנזרע חייב לצמוח. כל מחשבה נשתלת ונזרעת בתוך המיינד, מצמיחה שורשים, ובמוקדם או במאוחר, מעשים ינצנצו, ויגלמו את הפירות של הזדמנות הנסיבות. מחשבות טובות יביאו פירות טובים. מחשבות רעות, פירות רעים.

תבינו, העולם החיצוני של הנסיבות מתעצב עפ”י העולם הפנימי של המחשבות. תנאים נעימים יותר ופחות הם פקטורים חיצוניים שנועדו, בסופו של דבר, לטובתו של האינדיבידואל. הבחוץ קיים לשקף את הבפנים! כמו שבפנים – ככה בחוץ. איך שבפנים – ככה בחוץ. כמה שבפנים – זה בדיוק כמה שבחוץ!

כקוצר את יבולו, האדם, במוקדם או במאוחר לומד את המכניקה ומתחיל ללמוד גם מהסבל וגם מהאושר שהוא עצמו בורא.

אלו שלקחו את זה צעד קדימה, מתחילים לעקוב אחרי המציאות שלהם כמו בלשים. הם מגלים את עצמם ברוורס. הם מבינים שהמציאות היא השתקפות מדויקת לפנימיות שלהם ואז הם מתבוננים על הבחוץ ושואלים את עצמם שאלות עמוקות כמו: “למה אני נפגש עם התדר הזה בכלל? מה יש בי שמושך את זה? מה אמור להתפרק אצלי כשאני נפגש עם התדר הזה מבחוץ? אולי בכלל זה אני שמתנהג לעצמי כך מלכתחילה?

בהתחלה אף אחד לא רוצה להודות, אבל קצת קדימה בהתפתחות, הבן אדם מתחיל לגלות את חוקי הזריעה המנטלית שפועלים באותו דיוק כמו חוקי החקלאות האורגנית (ואפילו פי מיליון יותר מדויקים). מחשבות, מילים ומעשים הם זרעים, וע”י חוק שלו יוּפָר, הם יְיָצרוּ את פרי יִיצְרָם. היוניברס הוא המצמיח האולטימטיבי! ממתין לזרעים שלנו. מי שמביט בגינה שלו ולא מרוצה חייב להביט עמוק באדמה מה נשתל ומוחזק שם.

יניב פריסטר – ריפוי מנטלי