כל אדם הוא גרסה מיניאטורית של הבורא. חלק אִינְפִינִיטֶסִימָלִי של הרוח העליונה. כמו טיפה שהפרידו אותה מהאוקיינוס וכל האוקיינוס מוכל בה. כמו קרן שמש שמכילה את כל תכונות השמש – אך האדם הוא לא אלוהים כמו שהטיפה היא לא האוקיינוס והקרן שמש היא לא השמש. אנחנו נביעה של האבסולוט. השתפכות שלו. אנחנו המיקרוקוסמוס של המקרוקוסמוס. מה שאלוהים עושה בקנה מידה אינסופי- אנחנו יכולים לעשות בקנה מידה מוגבל אך באותו אופן ועם אותה יכולת!
כל אחד, מיועד להפוך לבורא קטן. כל העולם של כל אדם זה היקום הפרטי שלו והוא בעצמו השחקן הראשי. הבחוץ זה התפאורה שהכינו לו בשביל התסריט שהוא כתב. כל אחד, במוקדם או במאוחר, באיזשהו שלב, מבין שהוא המאסטר הבלעדי של חייו ואז – ולא שניה אחת לפני – הוא מפסיק להיות עבד לנסיבות והופך לאדון שלהם. מכלי שחמט על לוח, הוא לוקח לידיו את המשחק ומתחיל להזיז מהלכים בעצמו כמו שבא לו.
אך צריך להבין – האדם מסוגל לברוא רק במידה שהוא מאמין שהוא מסוגל לברוא. תקראו את המשפט האחרון שוב. ושוב. בריאת מציאות לא קורית מהבנה אינטלקטואלית או הסכמה רציונלית. זה פי מיליון יותר עמוק מזה. רק כשהוא ממש מרגיש בכל ליבו שהוא מסוגל לברוא כמו הבורא – הוא הופך לבורא. 99% מהאנשים עדיין מאמינים שהם והבחוץ זה שני דברים נפרדים. שהתפאורה שהם נפגשים איתה היא קבועה מראש והם נקלעו לשם “בטעות” ועליהם “לשרוד” את הנסיבות (שהם עצמם בראו). חברים – קומו מהרצפה שאתם מרוחים עליה – אתם אלים! תתחילו לברוא כבר מה, כמה ואיך שבא לכם!
אתם ענקים בפוטנציה. מאסטרים צעירים. גנרלים בתחילת השירות. אלופים בתחילת הדרך. תתעוררו! ממלכות הגעתם ואל מלכות תשובו. אתם מלכים בחליפה רגילה. תתפשטו מהסמרטוטים הארציים ותרסקו את האגו הקטן שנכנסתם אליו. לא באתם לכאן רק לאכול ולשתות ולקיים את חליפת הבשר שאתם כלואים בה. יש בתוככם אלוהים קטן מוסתר במליוני שכבות של ארציות – ת ת פ ש ט ו ! !
יניב פריסטר – ריפוי מנטלי