שלווה פנימית לא טוענת שאין בעיות בחוץ. זה הרבה מעבר לזה. שלווה אמיתית נמצאת מעבר לכאב או תענוג – שניהם תוצרים של המיינד. בשביל להרגיש שלווה אמיתית חייבים למשוך את המיינד מההזדהות. במידה שהפסקת להתנגד או להזדהות עם הסיטואציה – זאת מידת השלווה שלכם. התנגדות מייצרת סבל! אי אפשר שלא לסבול כשמתנגדים. רק שהחשיבה נעצרת, פתאום, הכאב מפסיק. פתאום – אין מה שיכאיב. יותר מזה – אין מי שיכאב לו. זה השער פנימה. אז – אנחנו נזכרים בָּאמת, מי אנחנו ומאיפה באנו!
המשפט המפורסם של הפילוסוף הגדול רנה דקארט “אני חושב משמע אני קיים” עשה הרבה בלגן לתודעה המערבית! החשיבה ממש לא מהווה אינדיקציה לקיום האמיתי שלכם. ההפך הוא הנכון. דווקא הפסקת החשיבה מכניסה אתכם אל האמת שמעבר לחשיבה. בודהה כל הזמן אמר שבשביל להגיע לאמת, צריך להטיל ספק בחושים, במחשבות, בכל המסורת, הכתבים העתיקים, הלימוד הגבוה ובכל תכולת המיינד!
מי שחקר קצת את תת המודע מבין היטב שיש שם אינספור “ביקושים”, התניות, אימפולסים, יצרים, תשוקות, תיאבונות – שבפירוש לא ניתן להשביע אותם! זה ביקוש אינסופי. אנחנו משקיעים את מרבית האנרגיה בעיצוב בית הכלא שלנו! עסוקים בלי סוף בשיפור המסכה שאנחנו לובשים. עסוקים בכפייתיות בעיצוב כרטיס הביקור שלנו. הכל בשביל לרָצות את הבוסים הפנימיים שלנו שהולמים בנו באכזריות. מנסים לרָצות בוסים שאי אפשר לרצות אותם. כמו נרקומנים – ככל שאנחנו מנסים לספק יותר כך אנחנו רוצים עוד מזה.
חברים – הדרך אל האושר האמיתי היא לא ע”י שיפור ה”אני השקרי” שלכם. תפסיקו לנסות לספק את האג’נדה או הצרכים של המיינד הכפייתי שלכם. הדרך אל האושר היא לזנוח לחלוטין את האג’נדה! לשחרר את הכל.להפסיק התנגדות. להרפות את ההזדהות. להפסיק לפחד מה אנשים יחשבו או יגלו עליכם. ותרו על הזהות שלכם ואז תגלו את הזהות האמיתית שלכם. בלתי אפשרי לגלות את הנשמה עם כל הרעשים המנטליים של הפרסונה. אנחנו ישנים. אנחנו לא מבינים בכלל מי אנחנו ומה אנחנו אמורים לבטא באמת.
תתבוננו בשינויים בחוץ מבלי להשתנות בפנים. תתבוננו בזה שמתבונן בשינויים. תנטרלו רעשים בחוץ ותתחילו להאזין להוראות מהנשמה. תפסיקו לחשוב שאתם צריכים להשתנות.
במיתולוגיה היוונית, מאמינים שהאלים (זאוס- ראש האלים) דנו את סיזיפוס (Sisyphus) – מלך רשע וערמומי – לחזור על מטלה חסרת משמעות (“סיזיפית”) לנצח נצחים – לדחוף גוש סלע במעלה ההר רק בשביל לשחרר אותו ולצפות איך הוא נופל למטה – עבודה מפרכת, אינסופית ללא תכלית. סיזיפוס זה מטאפורה לאנושות! איך אפשר למצוא משמעות בקיום האבסורדי הזה?! אנחנו כל הזמן בונים, חוסכים ומתכוננים למחר שלא מגיע. ואז אנחנו מתים. אנחנו נאבקים בשביל לקבל שלום, שונאים את עצמנו ומחפשים אהבה, מרמים בשביל לשגשג, צועקים בשביל לקבל שקט – אבסורד לא?? זה רק יוצר עוד ממה שאנחנו לא רוצים ואז אנחנו מתוסכלים..
או שנשתגע או שנתעורר ונצא לחופשי – הבחירה רק בידינו!