קודם כל צריך להדגיש- המישור האסטרלי זה “מצב” state- לא “מקום” place. כמו שחדר מסוגל להכיל קרני שמש, קרני אור ממנורה, קרני X RAY, גלי רדיו, אוויר, ויברציות מגנטיות וכו’.. כשכל אחד פועל עפ”י חוקים משל עצמו ולא מפר את של האחר.  

אם אנשים היו מצליחים לראות, אפילו מבט חטוף, את האטמוספירה של ברים עמוסים בשיכורים, בתי הימורים ומקומות מהסוג הזה- הם לא היו חוזרים לשם לעולם! 

נכנסת לדממה.. ולפתע הבחנת שאתה יוצא מהגוף שלך.. שאתה כרגע מחזיק occupying רק בגופך האסטרלי.. אתה עומד ליד גופך הפיזי ורואה אותו נח/ישן על הספה/מיטה.. אתה מבין שאתה מחובר אליו בחוט דק מאד- כמו חוט של קורי-עכביש.. אתה מודע לנוכחות המדריך שלך שילווה וידריך אותך במסע שלך.. גם הוא בצורה האסטרלית שלו- כמו אדים של דמות אנושית.. 

המדריך שלך אומר לך “בוא”, ובאותה שניה אתם עוזבים את החדר ומרחפים מעל העיר שלך.. דוהים כמו ענני קיץ קלים.. 

אתה מתחיל לפחד פֶּן תיפול- ובאותה השניה אתה מתחיל לצלול.. אך המדריך מחזיק בידך ואומר לך: תקשיב לי- אתה לא יכול ליפול אלא אם כן אתה מפחד ליפול! תחזיק במחשבה שאתה יכול לצוף ולשוט וכך יהיה.. תהנה לעוף.. עוף לאן שבא לך.. 

אתה קולט כמויות אדירות של ענני מחשבות מתרוממים מעל הערים, כמו ענני עשן סמיכים.. מתערבבים ומסתובבים, מתפשטים לכאן ולשם.. אתה מזהה גם עננים עדינים ובהירים יותר שבוקעים מבתי מגורים בודדים.. שכאילו מנטרלים ומפזרים את העננים השחורים הדומיננטיים כשהם נפגשים איתם.. 

פה ושם, אתה קולט קווים דקיקים של אור בוהק.. כמו ברקים חשמליים שטסים במהירות דרך החלל- אלו מסרים טלפתיים העוברים בין אדם לאדם והאור נגרם ע”י הפראנה שמטעינה את המחשבה. אתה רואה, כשאתה מנמיך לכיוון הקרקע, שכל אדם מוקף בגוף צבעוני בצורת ביצה- האאורה שלו- שמשקף במדויק את מחשבותיו, המצבים המנטליים הדומיננטיים שלו ואת אופיו. חלק מוקפים, כמו טווסים,  בצבעים נפלאים בעוד שאחרים מוקפים קיטור סמיך וכהה של עשן שחור ומחניק עם הבזקים אדומים. אלה- מבחילים לצפייה. אלה: בני-אדם-חיות.. אלה- מביאים איתם כאב וסבל.. 

אתה ממשיך הלאה..

אתה כבר לא רואה את העולם הפיזי.. אתה עכשיו בעולם חדש.. מקום של צורות מוזרות ומשונות.. אתה רואה קליפות אסטרליות צפות.. אלה, הושלכו מגופים פיזיים שהונחו מאחור.. זה לא נעים למראֶה.. אתה ממשיך הלאה.. אך לפני שאתה עוזב את המקום הזה אל העולם האסטרלי, המדריך שלך מבקש ממך להתנתק מגופך האסטרלי, ולהפתעתך- אתה מוצא שזה קל מאד לעשות.. אתה מחליק החוצה ממנו.. משאיר אותו בעולם הקליפות האסטרליות אך אתה עדיין נשאר מחובר אליו בחוט משי דקיק- כמו שהוא נשאר מחובר לגופך הפיזי שנשכח אי שם מאחור.. 

אתה ממשיך.. כשאתה כעת לבוש בחומר אחר.. גלימה נצחית.. לאחר שהתפשטת מהתחפושות והמעילים הישנים, אתה קולט שאתה האמיתי כעת מולך.. אתה מחייך כשאתה נזכר ש”פעם” חשבת שאתה זה גופך הפיזי.. 

המישור של הקליפות האסטרליות חולף ומתנדף ואתה ממשיך אל “מישור השינה/נמנום.. אתה כאילו נכנס לחדר גדול של “צורות יְשֵׁנוֹת”, שוכבות בשלווה ובמנוחה.. זהו מקום מקודש לאלו המאכלסות אותו.. והצורות היחידות שזזות הן ממישורים גבוהים יותר של נשמות טהורות ש”ירדו” למישור הזה כדי לבצע משימות עבור אחיהם הצנועים. מידי פעם, ישנוני אחד יראה סימנים של התעוררות, אך מיד אחד העוזרים יעטוף אותו וכאילו יִימָס ביחד איתו אל מישור אחר.. כל נשמה “מתעוררת” ישירות אל המישור שאליו היא שייכת.. זהו המישור שמייצג את מרבית התשוקות, הטעמים והרצונות שלה.. היא מוקפת במיינדים “קרובים ברוחם” אליה ואיתם ביחד היא מסוגלת “לדלוק” ולרדוף אחרי הדבר הזה שהלב האנושי שלה ניסה לדחוף אותה להשיג.. 

הדבר הכי מדהים במקום הזה, הוא שכשאחד הישנוניים מתעורר לאט, הגוף האסטרלי שלו מחליק ממנו החוצה- ממש כפי שאתה עשית לא מזמן. הגוף האסטרלי שהושל ממנו- כבר לא מחובר לגוף הפיזי שנפטר או לנשמה שממשיכה הלאה..   

הסצנה שוב משתנה, ואתה מוצא את עצמך באיזור של “הנשמות הערות”- לשם בדיוק אתה והמדריך שלך נעים.. אתה קולט, שכשהנשמות הערות נעות קדימה, הן משילות במהירות מעטה אחר מעטה של הגופים המנטליים שלהן, ואתה מבחין שכשאתה מתקדם אל עבר המישור הגבוה – ה”חומר” שלך הופך ליותר ויותר אֶתֶרִי- עָדִין, אַוְרִירִי, קָלִיל, שְׁמֵימִי, רוּחָנִי. וכשאתה מתקדם אל עבר המישורים הנמוכים יותר- ה”חומר” שלך הופך ליותר גולמי וגס למרות שגם אז- הוא הרבה יותר עדין מהגוף האסטרלי) ופי מליון יותר עדין מהגוף הפיזי. 

המדריך שלך מספר לך שכל מישור מתאים להתקדמות הרוחנית שכל נשמה השיגה בגלגוליה הקודמים- ושזה בלתי אפשרי לנשמה לעבור למישור שהיא לא שייכת אליו (למרות שמישורים עליונים מסוגלים לבקר ולעזור למישורים נמוכים יותר)..

לכל המישורים יש “עוזרים רוחניים”. מהמישור הכי גבוה ועד ההכי נמוך.. יש נשמות שמעדיפות לתרום את מרבית זמנן כדי לעזור בעולם האסטרלי במקום לנוח ולהיטען במישור הגבוה שלהן..  

המישורים האלה ותת המישורים שלהם- הם אינסופיים! וכל נשמה במישור שלה מנסה ליהנות ולהתפתח ככל יכולתה מהדבר שהכי מעניין ומושך אותה. וכל נשמה מסוגלת להיטהר ולהתפתח מאד כך שבגלגול הבא שלה היא תיוולד לתנאים חדשים לגמרי- כאלו שיתאימו לאתגרים החדשים שלה. 

אך גם בעולמות הגבוהים, מה לעשות, לא כולם עושים כמיטב יכולתם לצמיחה רוחנית ומאפשרים לטבעם החומרי והנמוך למשוך אותם למטה למישורים נמוכים- לא לעזור ולסייע- אלא להמשיך להתהולל ולסחוט את העולם החומרי הנמוך. אלה- לא מפיקות התקדמות מהעולם האסטרלי וחוזרות שוב ושוב אל החיים הארציים- עד שיימאס להן. 

המישורים הנמוכים ביותר של העולם האסטרלי מלאים בנשמות מסוג “גולמי/גס”, כמו חיות, לא מפותחות, שחיות הכי קרוב שאפשר את החיים שהם חיו בפיזי.. אלה חוֹות קשיים רבים שמפתחים אצלם את הכמיהה להשתחרר מהכאב ולהתקדם אל דברים גדולים יותר.. המישור היחיד מתחתן הוא מישור הקליפות האסטרליות (שהוא המישור המיידי מעל הפיזי).. הן מתקרבות ונצמדות ככל האפשר אל המישור הפיזי (כדור הארץ) כדי “לספוג” את מה שהוא משדר- בייחוד את זה שהכי בקורלציה עם טבעם הנמוך.. הם רואים, אך לא מתקרבים לכדוה”א.. מנסים להתגנב ו”לחוות” דרך המוח של חבריהם שנמצא שם בזמן שהוא שתוי או מסומם.. נשמות לא מפותחות אלה, שוב ושוב חוזרות ומתגלגלות בתנאים דומים למה שהן מכירות- למרות שאפילו אם קשה להבחין- תמיד תחת “שיפור מסוים”.. אין נסיגה בהתקדמות הנשמה.. נשמה יכולה לנסות להתקדם בכמה ניסיונות (בניגוד לטבעה הנמוך) אך היא לא תתחיל שוב מנקודה אחורית לזו שהיא התחילה ממנה.. 

הנשמות הגבוהות והמפותחות- חשות משיכה חלשה בלבד לחיים הארציים.. הן מבלות זמן רב יותר בעולם האסטרלי.. הכלל הוא: ככל שהמישור גבוה יותר- כך השהות שם ארוכה יותר! אך במוקדם או במאוחר, היא תחוש כמיהה עזה להמשיך ולהתקדם- דבר אותו ניתן להשיג רק בחיים פיזיים.. 

תזכור- התקדמות הנשמה תמיד באקורד אחד עם רצונותיה.. לעולם לא נגד רצונה! בהתאם לתשוקותיה, היא נמשכת בהדרגתיות אל “חדר הנמנומים”, ואז, פתאום- “נופלת מטה” אל העולם האסטרלי. 

היא איננה מתעוררת לגמרי בתחילת החיים הפיזיים, אלא נשארת מנומנמת וחולמנית בתקופת הילדות..

נשמות במישורים הנמוכים – בכלל לא מודעות לקיום שלהן או למישורים שמעליהם. נדמה להן שזה כל מה שיש.. 

נשמות ביניים- לא מצליחות לעלות למישורים מעליהן- אך הן מתחילות להיות מודעות שיש “משהו” מעליהן. 

גם אתה, ביקשת מהמדריך שלך שייקח אותך לספירות גבוהות.. הוא השיב: “אני אקח אותך הכי רחוק שאתה יכול להגיע”.. הוא לקח אותך למישור שמתאים לתשוקותיך, לטעמים, השראות, ושלב התפתחותך.. התחננת שיאפשר לך להישאר שם.. הרגשת שהגעת לגן עדן השביעי שבעולם האסטרלי.. הוא התעקש שתחזור לכדוה”א וסיפר לך שזה בסה”כ תת מישור באחד המישורים הנמוכים שיש.. לא האמנת לו.. ביקשת הוכחות, אך הוא אמר שהגעת לקצה גבול היכולת שלך לראות.. “זה הכי רחוק שלך כמו שיש לי את ההכי רחוק שאני יכול להגיע..” אף נשמה לא מסוגלת להביט מעבר לגבולותיה הרוחניים..”  

אך בהמשך הדרך.. מעבר לגבולות שלך ושלי, קיים מישור אחרי מישור אחרי מישור.. עולמות מופלאים שהאדם לא מסוגל בכלל להכיל ולתפוס… ויש עוד אינספור מישורים מסביב לכוכבים אחרים בשרשרת הקיום ויש עוד מיליוני עולמות ושרשראות אינסופיות של יקומים שמתגבשים לשרשראות יקומים ועוד ועוד.. ויותר גדול ויותר גדול.. בלי שום יכולת לדמיין.. עוד ועוד ועוד.. יותר גבוה ויותר גבוה.. לגבהים בלתי נתפסים! אינסוף של אינסוף של אינסוף עולמות עוד לפנינו! העולם שאתה מכיר והמערכת הפלנטרית, והשמש והגלקסיה – אלה פירור של גרגיר על חוף הים האינסופי!

יניב פריסטר – ריפוי מנטלי