קשה להתמודד עם פרידה, עם מישהו ש”איבדתם”, עם בן זוג שהלך וכנראה לעולם לא יחזור.. קשה מאד!
אבל יש דרך אל החופש! יש מנוחה. אפשר להפסיק ולהשקיט את כל סערת הנפש ולהיכנס לשלווה מתוקה ויציבה.
בואו נראה איך עושים את זה.
יש דעות ויש עובדות. על דעות אפשר להתווכח. על עובדות לא. בואו נדבר על העובדות.
דיכאון, לחץ, פחד, תחושת פספוס, אכזבה, באסה וכל שאר החברים שלהם- הם תוצאה. רפלקס מנטלי. הם תגובה ל”משהו” שיצר אותם. אי אפשר לייצר דיכאון או לחץ – אפשר רק לחשוב מחשבות מסוימות שיובילו לאלה. תכפילו את זה בכל קשת הרגשות. חיוביות ושליליות.
רגשות הם תוצאה! תמיד! ומה שייצר אותם הם המחשבות שהחזקתם + מידת האמונה שלכם באותם מחשבות. זאת המכניקה.
מחשבה+ אמונה שמוחזקת בדימיון מקבלת אנרגיה מהמיינד (כמו קיטור) וזה ממשיך לממלכת הרגש ומכאן אתם די אבודים.. למה? כי אי אפשר להפסיק תוצאה באופן ישיר. אפשר רק לייצר סיבה חדשה שתוביל לתוצאה אחרת חדשה וטובה יותר.
בואו נהרהר בכמה מחשבות חדשות טובות יותר..
ביקום הוגן, צודק שכל מטרתו היא התקדמות, ביטוי ומיצוי פוטנציאל- אי צדק פשוט לא קיים. מה שקרה – היה חייב לקרות! מה שלא הסתדר- לא היה אמור להסתדר. מי שהלך- היה צריך ללכת. מה שנגמר- נועד להיגמר. ברור שכן! בלי שום ספק בכלל. השאלה היא “למה”. למה זה לא הלך. אבל זה כבר לפוסט אחר..
צער וכאב מופיעים מפרשנות לא נכונה ומהיעדר חוש הפרופורציה.. כשלא רואים את הדברים ביחס הנכון שלהם. אם תפקחו את העיניים ותתבוננו בהרמוניה נטולת הכתמים של היקום, אתם מיד תגלו שמגמת כל הדברים ביקום (גם מערכות יחסים) היא התקדמות מנמוך לגבוה, ומגבוֹהַ ליותר גבוה. פרידה היא רק עוד שם לצמיחה והתקדמות. השינוי הוא עובדה שאי אפשר להתחמק ממנה. צמחים, בע”ח ואנשים מתפתחים, מגיעים לבגרות ועוברים לדעיכה והתנוונוּת. אפילו השמשות המִתְנשאוֹת ועולמותיהם המִתְלָווים אליהן, מתגלגלות ללא גבול בחלל, ולמרות שחייהן מוערכים במליוני שנים, לבסוף יידעכו, יהרסו ויחרבו אחרי שעברו דרך אינסוף שינויים, שיפורים והתקדמויות. אין אובייקט קיים, שניתן להגדירו: “יישאר לעולם כפי שהוא”.
עצב וסבל שותפים למגמת שינויים, להתאבל על מה שעבר זמנו, על שעבר ונגמר, זה להתנגד למציאות. במציאות, שינוי הוא טוב, מאחר והוא הדלת לכל ההישגים ההתקדמויות והשלמות. שינוי הוא בלתי נמנע. בלעדיו הכל היה נשאר קבוע לעד, ולא היתה צמיחה והתקדמות.
זה יהיה נכון וטוב למדוט מידי פעם על האמת של האֲרָעִיּוּת וזְמַנִּיּוּת של הדברים. עלינו לתפוס את רצף כל הדברים שבוודאות חייבים לחלוף. מה יש שלא יחלוף?! אנשים מופיעים ואז נעלמים. אל תיתפסו על מה שמבקש להשתחרר מכם! תנו להם ללכת.
אתם נצמדים לָחולף! איך לא יכאב לכם?
מערכות יחסים הם פלטפורמה, אמצעי, חליפה שנתפרה במיוחד בשבילנו. הם באו להעביר אותנו שיעור ואנחנו אותם ואם השיעור נגמר- אז גם מערכת היחסים תיגמר. תאמרו לעצמכם: האדם הזה נועד לעבור איתי שיעור ואני לא רשאי לקרוא לו “שלי”, וכשאני אֱקָרֵא לשיעור הבא שלי והוא לשלו, לא אוכל לקחת אותו איתי. הוא היה שן בשרשרת הקארמה שנעה מעליי. הכל בסדר! אני היית דָיָיל! נועדתי להעביר משהו אליו לקבל משהו ממנו- וזה- בוודאות קרה! אני מאחל לו שימשיך במסלול הנכון לו ואני במסלול הנכון לי. אנחנו, ברמה הגבוהה יותר, מחוייבים ועוזרים זה לזו. אנחנו שותפים עם מטרות ויעדים שונים. אולי אני לא מבין את ה”למה” אבל אני משוכנע שזה הדבר הנכון שהיה חייב לקרות.
תזכרו – אין רשלנות קרמתית ואין משוא פנים. היוניברס לעולם לא לוקח צד! זה לא עונש. זה לא עין הרע. לא מזל רע. מה שקרה היה חייב לקרות ולא יכול היה לקרות אחרת. הוא המורה שלי – אני קד קידה ומודה לו על השיעור!
חברים- שימו את העבר בצד! זה מת. זה היה ונגמר. אל תתעסקו בזה. אל תנתחו. אל תתמרמרו ואל תחשבו שזה היה אמור להיות אחרת. אתם לא אשמים וגם הצד השני לא. תרימו את הראש, תפתחו את הידיים ותרשו ליקום להניח לכם בידיים את מה שהוא כ”כ מחכה שתסכימו לקבל ממנו – אהבה חדשה וטובה יותר!