נשימה היא הפונקציה הכי חשובה בגרימת מחלה ובהחלמה ממנה!
חלק ראשון בסדרת כתבות על תורת הנשימה
החיים, לחלוטין, מותנים בנשימה. נשימה היא החיים! לנשום זה לחיות, ובלי נשימה – לא יהיו חיים. נשימה היא הפעולה הכי חשובה בתפקודי הגוף. כל השאר תלוי בה. אך האדם לא רק תלוי בנשימה- הוא תלוי בנשימה נכונה.
נשימה אמורה לקרות בטבעיות אך לרובנו הכמעט מוחלט – היא ממש לא. האדם הפראי והתינוק נושמים נכון. האדם המפותח – לא. אחוז האנשים שנושמים נכון בעולם הוא פצפון! בגלל קשת הרגשות השליליים (שבראשם פחד) האדם התרגל לנשום עם חזה מכווץ, כתפיים רכונות, כשהוא משתמש לא נכון בריאות, מפיק מעט מאד חמצן מהנשימות עם המון מאמץ.
אבל לפני שנצלול לתורת הנשימה – חייבים לדבר קצת על מחזור הדם:
בואי נעשה את זה פשוט.
המזון של הגוף זה הדם והדם תלוי בחמצן שמגיע מהריאות. הדם, זז באמצעות הלב, דרך העורקים אל הנימים שדרכם הוא מגיע לכל איברי בגוף – אותם הוא מחייה, מזין, מתקן ומחזק. אח”כ, הדם חוזר, בנתיב אחר – הוורידים- חזרה אל הלב ומשם אל הריאות. הדם מתחיל אל המסע העורקי שלו- אדום ועשיר, טעון ועמוס בחיים, תכונות ואיכויות. הוא חוזר ללב, דרך הוורידים, כשהוא עני, כחול, ריק, מרוקן, עמום ועמוס בפסולת מכל המערכת. הוא יוצא מהלב, כמו מים צלולים ונקיים מההרים וחוזר כמים עכורים. זרם מטונף זה חוזר לאפרכסת בלב. כשהאפרכסת הזאת מתמלאת, היא מתכווצת ומאלצת את זרם הדם ישירות אל חדר הלב הנכון שתפקידו לשלוח אותו לריאות שם הוא מופץ ע”י כלי דם אל כיסי האוויר בריאות להיטהר ולהיספג מחדש בחמצן חדש.
זרם הדם המטונף (שחזר מהאיברים) מגיע לריאות, וכאשר אתם נושמים – החמצן הטהור בא במגע עם הדם הלא טהור ואז מתרחש תהליך של “שריפה”- הדם המלוכלך סופג חמצן ומשחרר דו תחמוצת הפחמן מהפסולת והרעלים שנאספו מהמערכת. כך הדם מיטהר, ואז, כשהוא מלא בחמצן נקי – הוא שב ללב, עשיר שוב, אדום וזוהר, מלא בחיים ותכונות ואיכויות ומשם הוא שוב נדחף בחזרה לאיברים דרך העורקים.
בלי אספקת אוויר צח ונקי לריאות – הזרם המטונף לא יכול להיטהר, ואז הדם נשדד מחומר ההזנה שלו (חמצן), והפסולת שהיתה אמורה להיזרק החוצה- חוזרת למחזור הדם ומרעילה את המערכת. אותו הדבר לגבי אוויר לא נקי – רק ברמה נמוכה יותר. בנוסף, אם אדם לא נושם נכון ובכמות הרצויה – הגוף לא מקבל את את חומרי ההזנה והמחלה בדרך!
דם של אדם שנושם לא נכון הוא כחלחל, כהה, חסר את האדמומיות העשירה והטהורה של עורקי הדם. זה מתבטא בגוון חיוור בעור.
הדם, כשהוא חשוף היטב לאוויר בריאות- לא רק מפרק את הרעלים, אלא נושא עימו חמצן לכל חלקי הגוף- היכן שאמא טבע צריכה לעשות את עבודתה. כשהחמצן בא במגע עם הדם- הוא מתאחד עם ההמוגלובין ומגיע לכל תא, רקמה, שריר ואיבר בגוף- אותם הוא ממריץ, מפיח חיים, מחזק, מחדש עם חומרים חדשים ישירות מהטבע!
בנשימה חלשה- רק חלק קטן מתאי הריאות מתפקדים וחלק ניכר מיכולת הריאות הולך לאיבוד. צורות החיים הנמוכות יותר נושמים בטבעיות (כמו האדם הפרימיטיבי ותינוקות) ומכך- ישועתו של האדם היא רק לחזור אל הטבע ולנשום נכון!
בפוסט הבא ארחיב על תורת הנשימה המנטלית ואסביר במפורט איך לנשום הכי נכון שאפשר עם הריאות ועם המיינד.
**הערה: אינני רופא וכל הנאמר כאן מתייחס להיבטים מנטליים בלבד**
יניב פריסטר – ריפוי מנטלי