זה די ברור – יש נשמות מפותחות יותר ויש פחות. יש נשמות שהפסיקו להתגלגל והפכו ממש לאלים ביקומים ומימדים אחרים ויש אחרות שמדדות אי שם בתחתית האבולוציה, וזה מיד מביא אותנו לשאול: האם הבורא ברא כמה סוגי נשמות? האם חלק יצאו מפס ייצור מובחר ואחרות נבראו מקולקלות? האם יש דבר כזה “בריאה יוצאת דופן” ביקום? יש פייבוריטים ואנדרדוגים בבריאה?
אז לא. אין. כל הנשמות עשויות מאותו חומר, התחילו מאותה נקודת התחלה ועברו את אותו תהליך במסלולים שונים בשביל להגיע לדרגת ההתפתחות שלהן. החיים הנוכחיים של הנשמה הם טבעת אחת בשרשרת ארוכה, ארוכה מאד. הנשמה זורמת מצורה לצורה, יותר ויותר גבוה במרחבי הזמן, עד שלבסוף היא מתמזגת עם הרוח האוניברסלית שממנה היא נחצבה ובה היא תמשיך להתקיים כפי שהיא התקיימה לפני שהיא יצאה למסע ההתגשמויות שלה.
למה אנחנו חוזרים לכאן להתגלגל? כי כל עוד הנשמה מתגעגעת, כמהה, כוספת, חושקת, רוצה מָשהו שכדור הארץ יכול להציע לה – היא קושרת את עצמה לארציות וחומריות וחוזרת למערבולת החיים. למעשה, אנחנו כאן להבין, כך או אחרת, בקלות או בייסורים – שאין כאן שום דבר ששווה להיצמד אליו!
זה שמאוהב בתהילה יעבור שרשרת שיעורים עד שהוא יקלוט שזה לא באמת מזין אותו. אותו הדבר לגבי תחרותיות, אנוכיות וכל המידות הרעות על כל גווניהן. תשוקה לצורות (תפקידים) והתנסויות אחרות בחיים כאן על כדוה”א תתחסל רק ע”י חוויה שלהם. קשה להתקדם רוחנית עם כמיהות ארציות חזקות.
אך הנשמה תמיד דוהרת קדימה להתקדמות, זיקוק, טיהור והתפתחות! לא משנה איך, מתי, באיזו דרך – הנשמה, כמו חץ חד, לעולם טסה קדימה – ולעולם לא אחורה. בסיבוב בודד כאן, בפעימת חיים בודדת, הנשמה יכולה לבוא ופשוט “לעמוד במקום” או אולי אפילו לסובב את גבה לאחור, אך המסלול הכללי שלה הוא תמיד קדימה! וכמו שהטבע לא מזנק לשום מקום בבת אחת, כך האדם, לפני שיהפוך לאלוהים – חייב קודם כל להפוך לאדם מושלם! ואף נשמה לא מסוגלת להפוך את האדם למושלם ב 70 שנות חיים. חיים חוזרים חייבים להימשך עד שתהליך הזיקוק, והטיהור והשלמות יסתיימו.
מעשים טובים לא שולחים את הנשמה לגן עדן ומעשים רעים לא שולחים אותה לגיהינום. הנשמה רוצה להתפתח! הצלחה = גן עדן בעיניה וכישלון= גיהינום – אבל זה רק בחוויה שלה. תחשבו על זה – בן אדם מנסה להתפתח ומבצע חטאים בתקופת חיים אחת בודדת מתוך מליוני פעימות – מה, הבורא יוותר עליו וישלח אותו לגיהינום לשהייה בלתי מוגבלת של כאב וסבל? לרצות עונש אינסופי של עידנים על גבי עידנים עד האינסוף עם סבל בלתי יתואר, בלי גבולות, בלי חנינה, בלי מחילה, בלי רחמים – והכל בגלל כמה חטאים (שהם רק טעויות בדרך לאמת) בודדים שבוצעו בגלל מצב התפתחותי נמוך?
ומנגד, הצדיק, שזה שעשה כמה מעשים טובים, ייהנה ממצב מבורך ושמימי של ברכות, שלווה ואהבה עד האינסוף, בלי סוף, עד האין קץ? זה הגיוני? זה היקום הצודק שאנחנו חיים בו?
דרוש תהליך. דרושה התפתחות הדרגתית. המצב הגבוה חייב להפוך לקבוע! לטבוע בתוך ה DNA של הנשמה. שהיא תגיע למצב שהיא לא תהיה מסוגלת בכלל לחטוא ולהיצמד לדברים מתכלים וברי חלוף. זאת האמת. וכולנו בדרך לשם.
יניב פריסטר – ריפוי מנטלי *