“הכל צפוי והרשות נתונה” – ההסבר האמיתי

אנשים מאמינים שיש כוח עצום שכאילו מחלק פרסים ועונשים לאנשים ומדינות. כל אחד יודע שיש אירועים ודברים שאין לו שליטה עליהם והוא חסר כוח למנוע או לעצור אותם מלקרות. הוא מנסה, ואז מתוודֵעַ לכוח, שלא מגיע ממנו, שמתסכל את מאמציו וכאילו צוחק על האנרגיה שהוא הקריב לחינם. ואז, עם הזמן, בהדרגה, הוא מחליט להיכנע ולקבל את מרות הכוח אותו הוא לא מבין ומתחיל לקרוא לו בשמות כמו אלוהים, השגחה עליונה, גורל וקארמה.

מנגד, קיימת אמונה באחריותו הבלעדית של אדם לגורלו! שהאדם הוא יישות חופשית ומשוחררת היכולה לברוא את המציאות שלה בעצמה ע”י כוח אינסופי שנמצא בתוכו וכפוף לשליטתו.

זה נכון – יש ויכוח עתיק יומין בין האמונה בגורל לרצון חופשי. אך האמת המפייסת, כמו תמיד, נמצאת איפה שהוא באמצע הדרך. לא שייכת לחופש הבחירה ולא לגזירה משמיים.

חוק הסיבה ותוצאה מושלם מדויק וצודק ותפעולו מאד קל להבנה – לכל סיבה יש תוצאה וביניהם חייב להתקיים שיווי משקל מופתי! 

גם בעולם הנראה וגם בבלתי נראה.

 

עכשיו, יש כאלה שיבואו ויאמרו שאדם לא אחראי למעשיו כי אלה תוצאות אופיו עליו הוא לא אחראי מאחר וירש אותו בלידה. אך זה לא נכון! אופי מוכן מראש לא ניתָן בלידה, אלא התפתח במשך השנים ואפילו גלגולים רבים בהם הנשמה חזרה על אותם פעולות והחלטות. כמבצע של מעשיו וכחושב את מחשבותיו, האדם הוא היוצר של אישיותו, המעצב של אופיו וגורלו – האחראי הבלעדי למחשבותיו ומעשיו. יש לו את הכוח לעצור ולשנות אותם וע”י כך, לשנות את אופיו, ועם כל שינוי שהוא יבצע, בין אם לטובה או לרעה, הוא יקבע לעצמו גורלות חדשים, טובים או גרועים, בהתאמה מוחלטת לטבע מעשיו.

כל המחשבות והמעשים של האדם שוכבות נסתרות כזרעי מציאות בפינות החשוכות של המיינד, מחכות לעונה הנכונה לנבוט, לגדול ולהצמיח את פירותם. הדברים שהוא נפגש איתם והדברים שהוא לא מצליח להיפגש איתם – הם ההשתקפויות של עצמו. כאשר הגורל מופיע – האדם הופך לחסר אונים מולו ואי אפשר לברוח ממנו, לעצור, להתכופף ואפילו לא להתפלל שהוא יפסיק. קארמה זה חוק הפיצוי וההתחשבנות. מה שמגיע אליו זה תמיד הד מהדהד מהצלילים שהוא עצמו ניגן בפרטיות או בפומבי ע”י מחשבה, מילה או מעשה.

 

צדק מושלם נמצא בתוך ומסביב לכל הדברים! כל האנשים משמשים עבורו כלים המנגנים בָּתזמורת המושלמת של שכר ועונש. אין מה להאשים! מיותר להתלונן. על כל אחד, בנינוחות ורוגע, לקבל את חשבונו, להנהן לעצמו – כן, זה שלי – ובסבלנות, לשלם את חובו. לשלם ולהיות ודָרוּךְ לא לצבור חובות חדשים.