מחלה היא בורות. רעיון לא נכון. אמונה שגויה. זה נגרם משוק מנטלי וכל מה שצריך בשביל להירפא זה רק לחסל – לא את המחלה – אלא את הרעיון שהוליד אותה!
קחו ילד קטן שמטייל עם ההורים שלו ביום העצמאות בתוך קהל הומה. ההורים הלכו 5 מטר הצידה לקנות לו צעצוע, הוא לא שם, וברגע שהוא חיפש אותם ולא מצא – הוא נכנס להלם, שוק, היסטריה, לחץ, פחד ומערבולת רגשית – ככה מחלה נבראת בגוף! ההורים לא באמת הלכו לאיבוד ואחרי 15 שניות הוא ראה אותם והכל היה בסדר. כך בדיוק, גם בחיים הבוגרים, אנחנו נהיים חולים. מחשבה אלימה, מלחיצה, מפחידה – חונקת לנו את אנרגיית החיים, אנחנו מפסיקים את הנשימה ואז המחלה בדרך.
מחלה זו אמונה שהתגבשה לחומר מיינד שהפך למחלה בגוף הפיזי. היא תוצאה לסיבה מנטלית מקדימה! מחלה כשלעצמה היא אפקט מת. התוצאה הסופית בשרשרת אירועים מנטליים שהמשיכו לשרשרת כימית רגשית שהתעצבה להפרעה באיבר. למה?
כי היכן שתשומת הלב שלנו – שם המודעות שלנו, ז”א, מה שאנחנו חושבים עליו מייצר תחושה ורגש.
לא כולם יודעים אבל רגש זה תוצאה! לא סיבה. רגשות הם הילדים של המחשבות. קודם אתם חושבים על משהו ורק אח”כ אתם מרגישים לגביו. המסקנה כאן היא בלתי נמנעת – מחשבות ממקדות את תשומת הלב, מכאן נולדת האמונה לגבי הדבר שעליו אנחנו חושבים, וזה ממשיך למוח שמציף את מחזור הדם ברגש התואם.
אלו שלמדו והבינו את החוק הזה לימדו את עצמם להשתמש בו גם בכיוון ההפוך: אם מפסיקים לחשוב על משהו – מפסיקים להרגיש אותו! אין לנו שליטה על הרגשות שלנו אבל כמו שהבנו, יש לנו את כל הכוחות לשלוט על המחשבות שלנו ע”י הפעלת כוח הרצון. הרצון החופשי ניתן לנו לחשוב מה שאנחנו בוחרים לחשוב. אנחנו מסוגלים לשנות את כיוון המחשבות כמו רב חובל שמחליט לסובב ספינה. אך עולם הרגשות לא כפוף לכוח הרצון. הדרך אל הרגשות היא רק באמצעות המדיום- המחשבות. אם כואב או עצוב לי- אני מסוגל לחשוב על משהו אחר. זאת הסיבה שמומלץ לאנשים חולים לנסוע לטיולים! כל דבר שיסיט את תשומת ליבם. אך למה יש לזה ערך ריפוי? כי בפרופורציה שהם נזרקים מהמיינד- כך הם הופכים ל”לא קיימים”!
לכל המחלות יש כתובת מדויקת שניתן לעקוב אחריהן עד שנגיע למחשבות שבראו אותן!
מחלה – היא וירוס מנטלי. דמיון חולני. אמונה שגויה.
מחלה היא לא אמיתית! הדבר האמיתי באמת הוא מה שנמצא מאחורי המחלה וזה תמיד אותו דבר – רעיון שגוי, אמונה לא נכונה, תפיסה מוטעית. אלה ההורים של הפחד, הדאגה, הכעס, היאוש – והמחלה היא הנכדה של הרגשות האלה.
יש אפקט רפואי אדיר רק בהסטת תשומת הלב מהמחשבות שהציתו אותו. וזה לא משנה או זה קורה במכוון או באי שימת לב. כל דבר שיגרום לכם למקד את תשומת הלב שלכם ויגרום לכם להרגיש רגשות הפוכות/שונות מאלה שגרמו למחלה – זאת תרופה!
אנשים מיומנים שלימדו את עצמם את אומנות הריכוז מסוגלים להסיט את דעתם מהמחלה בכזאת מיומנות שהם כמעט לא מרגישים את הסימפטומים.
אבל למה זה עובד ככה?
נורא פשוט – כי המיינד שלנו לא מסוגל לייצר מחלה כשאנחנו לא מפריעים לו! במצב הטבעי של האדם הוא בריא, נורמלי ותפקוד מצוין. העניינים מסתבכים רק שהוא מתחיל להאמין בשטויות ואז הוא מתחיל לפחד ולהילחץ ואז כל המערכת נכנסת לסחרור.
בשביל להירפא צריך להפסיק לעשות דברים יותר מאשר להשיג דברים שיובילו לריפוי. ריפוי זה יותר להפסיק פעולה שגויה ואז המיינד בד”כ כבר מסתדר לבד מעצמו.
זה שחולה – חייב, במודע, לשכוח שהוא חולה. חייב ללמד את עצמו להאמין שהוא בדרך להבריא – שהוא כבר התחיל להבריא – שהמיינד שלו מטפל בזה ברגעים אלה – ושיש לו את כל הכוחות לעשות את זה. ואחרי שהוא יצליח להבריא, הוא יקלוט שהוא יכול היה לעשות זאת עוד הרבה קודם.
אנשים מחפשים תרופות נרקוטיות במקום להבין שמחשבה הפוכה לזו שיצרה את המחלה – זו התרופה הכי אפקטיבית, זולה, זמינה וקלה שיש. בלי תופעות לוואי בכלל.
אני חוזר – מחשבה לא נכונה גרמה למחלה ומחשבה נכונה תסלק אותה! מי שחושב שהוא חולה – חולה! מי שחושב שהוא הולך להיות חולה – הופך לחולה. מי שחושב שהוא בסיכון למחלה – מעלה את אחוזי ההידבקות. מי שחושב שהוא יבריא – יבריא. מי שחושב שהוא בריא – מבריא!
הגוף חסר שיקול דעת, פאסיבי למיינד, קולטני לדעות שמוחזקות שם. הגוף הוא המראה של המיינד.
הבנתם את זה – החלמתם! 🙂
*הערה – כל מה שנאמר כאן מתייחס למיינד, למחשבות ולתבניות המנטליות שמנהלות אותנו. כמובן שברמה הפרקטית כל מחלה או ליקוי דורשים הסתכלות והתייחסות רפואית*
** לקביעת סשן לריפוי מנטלי **