הלב והריאות נמצאים בכל הגוף! אומנם הם ממוקמים בבית החזה, אך ע”י הסתעפות בלתי נתפסת, הם נוכחים בכל פינה בגוף.
הלב מגיב לכל התשוקות והרגשות, כשאלה, למעשה, בסה”כ “מצבי התרגשות” שמשפיעים על התכווצות והרפיית לחץ הדם בחדרי הלב. פחד, לחץ, כעס, אבל, מלנכוליה, שמחה, שביעות רצון, תקווה- כל מצבי ההתרגשות הללו יוצרים תגובה בתנועת הלב.
הלב שולח דם לכל הגוף עם אלמנט מנטלי בתוכו! הדבר הזה שנמצא בתוך הדם זו למעשה הנשמה של הדם והחומר הזה מושפע ע”י המיינד הראשי של האדם!
מה שהדם מקבל מהמיינד – זה בדיוק מה שמגיע לכל הגוף. האיברים תלויים – לא רק בדם – אלא בחומר המנטלי שממלא אותו.
תבינו, המחשבות שלנו משפיעות על הנשימה שלנו! מחשבות של חרדה ופחד הופכות את הנשימה לחלשה ופאסיבית, ובמקרים קיצוניים זה יכול להגיע למצב כזה שהנשימה כ”כ חיוורת ועמומה שכמעט ולא נכנס חמצן לגוף! זה כמובן מחליש את האיברים ומחזיר דם לא נקי למחזור הדם שמגיע לאיברים בלי אספקה לרענן, לחדש ולתקן אותם.
מי שכואב לו – הדרך הכי טובה ומהירה היא להסיט את תשומת הלב מהכאב. למה? כי הגברת תשומת הלב על אזור מסויים בגוף מגבירה את חיוניותו, והיעדר תשומת לב משם תפחית רגישות. בכלל – היכן שיש יותר מיינד (ערנות מנטלית/תשומת לב) – יש יותר חום ויותר רגישות. היכן שאין מיינד – האיבר מתקרר והרגישות פוחתת.
שמכוונים את המיינד לאזור שחסר חיוניות וכוח-חיים (כמו רגליים קרות או גפיים משותקות), זה מפיך ומצית שם חיים. המיינד בעצמו מכיל את מה שנמצא בתרופות! הוא מסוגל להפחית או להוסיף כוח חיים לכל איבר בגוף.
המכניקה היא כזאת – כל מצב רגשי משפיע על תנועת מערכת הלב, וכל תנאי של האינטלקט משפיע על פעילות הריאות. ז”א, מחשבות משפיעות על הנשימה ורגשות על הלב. הרגש מושפע בצורה עקיפה מהמחשבות ואז פעילות הלב משתנה.
יש קשר ישיר ודו סיטרי בין הלב לריאות. תמיד. היחס בין הלב לריאות הוא 1 ל 3. על כל 3 פעימות לב- הריאות משלימות סבב אחד. אם הלב פועם מהר מידי- רק נשימות עמוקות ישקיטו אותו. היחס של 1 ל 3 תמיד נשמר. אם פעילות הלב איטית מידי- יש להאיץ את הנשימות. הם תמיד ישמרו על הבאלאנס. אם אחד מאיץ- השני בקרוב יעקוב אחריו. יש לנו שליטה רק על אחד מהם (הריאות)- לכן, אם ברצוננו לשלוט על רגשותינו – עלינו לעשות זאת עם כוח הרצון שישנה את כיוון המחשבות ואז הלב יגיב.
**הערה – אינני רופא וכל מה שנאמר כאן מתייחס למיינד, לכוח המחשבה ולתבניות המנטליות שמנהלות אותנו, וכמובן שברמה הפרקטית, כל מחלה או ליקוי דורשים הסתכלות והתייחסות רפואית**