אלוהים מבטא את עצמו ע”י בריאת אינסוף יקומים, אינסוף זמן ואינסוף מרחב שיכילו אינסוף מגוונים. בכל המרחב והזמן שיש- לעולם אין 2 יקומים בדיוק אותו דבר!
בקוסמוס- יש אינסוף עולמות, וכל אחד מהיקומים האלה זה חלק מהיקום האחד, מהיקום של היקומים- הקוסמוס של האינסוף! יותר מזה, כל יקום כזה הוא אטום מיקום גדול יותר, וזה חלק מאחר וכן הלאה והלאה והלאה עד אינסוף. וכל אטום, וכל חלקיק שממנו האטום מורכב- הוא, בדרכו שלו, יקום שלם! האינסוף מתרחב לכל הכיוונים! הגדול האינסופי זהה לקטן האינסופי! אך לבסוף, אחרי הכל- הכל אחד!
עולמות ויקומים נבראים, צומחים ומתפרקים עד הכחדה. כל הדברים נהיים. מתפתחים. הופכים ממשהו אחד למשהו אחר. זוהי שרשרת המשכית שאין לה התחלה ואין לה סוף. שום דבר לא באמת נברא ושום דבר לא באמת נעלם. הכל משתנה. הכל מומר. אין באמת שינוי פתאומי בבריאה הנצחית! חוק ההמשכיות תמיד פועל ומכוון משהו אחד עם אחר. תמיד מצמיד את הסיבה לתוצאה! את הדבר הקודם אל הדבר הבא. אין שבר ברציפות שבה הדברים ממשיכים. זה בלתי אפשרי לומר היכן נגמר דבר אחד והיכן אחר מתחיל. כמו צבעי הקשת.
הכל עולה ונופל. זז במעגלים. מתנדנד כמטוטלת – מעלה ומטה. זה נכון לגבי אטום ולגבי היוניברס ולגבי האנרגיות והרגשות האנושיות. אין דבר שנשאר בלי לזוז. כמו שהוא. כל הזמן- משהו נברא. ואחרי שנברא, הוא מוחזק בשווי משקל ושימור עד שהוא נחרב. תמיד יש את רגע הבריאה, אח”כ שווי משקל ושימור, ואח”כ תנועת התכנסות וחזרה. זה כאילו ה”אחד” זורק ממנו משהו לבריאה, אח”כ הוא מתרחב תוך איזון עד שהוא מסיים וחוזר אל ה”אחד”.
כל אינסוף מגווני הבריאה הם קצה הקרחון לביטוי הבורא. מתחת לפני השטח, מתחת לתסיסה ולהמולה, מתחת לפעילות ולשינויים- שוכנת השלווה הנצחית, הבלתי משתנה, הקבוע והוודאי. אלוהים לא משתנה. אינו מחלק את עצמו כדי לבטא מגוון. הוא לעד כפי שהיה. הוא לא משתנה, לא מתחלק ואי אפשר להפריע לו. מנוחה אמיתית קיימת רק במעמקי המעמקים. רק שם אנחנו בטוחים. משם, אף אחד לא יזרוק אותנו. רק שם אנחנו אחד איתו.
על פני הקרקע של הבריאה- אנחנו ביטויים של פעילות הרוח. אנחנו בתוכה והיא בתוכנו – רק שם אנחנו בטוחים. בלתי אפשרי להרוס אותנו במהות, בטבע, בחומר ובעקרון. למרות ששינויים ימירו את צורתנו, מצבנו ותנאינו. ידע על המהות, הטבע והחומר שלנו יגרש פחד, יהרוג את הספק, וישלח אותנו קדימה עם חיוך אל הנשגב.
מה זאת בריאה?
נהוג לחשוב ש”בריאה” מתבצעת מחומרים. כמו שאדם יוצר סירות, נעליים, סכינים ובתים. אך לא כך אלוהים בורא. אין חומרים מחוצה לו מלכתחילה שמהם הוא יכול לברוא. אין מחוצה לו. אין שום דבר שהוא לא הוא. דבר שני, אלוהים לא יכול לברוא שום דבר מהחומר של עצמו, שאם כך היה- הוא היה חייב להפריד או לחלק את עצמו למען הבריאה. מה שאומר שהבריאה היתה חלק נפרד מהרוח. בלתי נתפס בכלל לתאר שהרוח השתמשה בחומר שהוא לא היא, או חומר חיצוני לה, או שהיא “חתכה” חלק ממנה כדי לברוא משהו. דבר שלישי- בריאה לא יכולה לנבוע מ”כלום”. אין “כלום” שהרוח לא שם. “משהו” לא יכול להגיע מ”כלום”. המשפט “יש מאין” לא כ”כ מובן. הוא נכון אבל מפורש לא נכון.
יניב פריסטר – ריפוי מנטלי
*מי שרוצה סשן אחד על אחד ללמוד איך להוריד חומות וחסימות, לתכנת את המיינד, לבנות תמונה מנטלית נכונה ולשגר אותה ליקום – מוזמן ליצור קשר בפרטי*